הרפואה המשלימה בכלל והרפלקסולוגיה בפרט מאמינות שמאחורי התפתחות של מחלות קיימת לעתים גם סיבה רגשית.
אחת השאלות הראשונות שמטופלים נשאלים בקליניקה היא “מה קרה לפני?”. איזה אירוע משמעותי, פיזי או רגשי, התרחש לפני שהתחילו התסמינים.
כשם שלכל איבר או מערכת יש תפקוד פיזיולוגי, הרפואה המשלימה מייחסת לכל איבר או מערכת גם תפקוד רגשי ואלו יכולים לשפוך אור על אופן התנהלות שתרם להתפתחות המחלה.
ברוב המקרים ישנו קשר בין התפקוד הפיזיולוגי של המערכת למשמעות הרגשית שלה.
מחלות אוטואימוניות הן מחלות שבהן המע החיסונית כושלת בתפקידה ולמעשה תוקפת את הגוף עצמו. אפשר להקביל את זה לצבא שיורה על כוחותיו.
תפקיד המע החיסונית הוא להגן עלינו מבית ומחוץ מפני חיידקים, וירוסים ומחלות.
לעתים, מסיבה שאינה ברורה, המע “מתבלבלת” ועוברת לתקוף איברים ומערכות וכך נוצרות מחלות אוטואימוניות.
מבין שלל המחלות האוטואימוניות אתם בוודאי מכירים דלקות מפרקים, טרשת, קרוהן ועוד.
ההוליסטיקה של מחלות אוטואימוניות
כשם שהגוף תוקף מערכות או איברים, בהתבוננות הוליסטית נבדוק נושא של “תקיפה עצמית” – איך אני מדבר לעצמי, איך אני מדבר על עצמי, נבדוק נושא של ביקורת עצמית, שיפוטיות והחמרה.
נבדוק נושא של מאבק פנימי שמתנהל.
כפי שציינתי, חשוב לבדוק איזה אירוע פיזי או רגשי התרחש לפני האבחנה, עם הופעת הסימפטומים.
אז ברגע שאבין את ההקשר ההוליסטי המחלה תיעלם?
ממש לא.
אבל מלבד ההקלה על הכאב והתסמינים, ההקשר הרגשי של המחלה יכולים להביא להתבוננות בדפוסי פעולה שיכולים להחמיר את התסמינים ואולי הדבר הכי חשוב – ההקשר הרגשי יכול לאפשר למטופל להסתכל בעיניים חומלות על הגוף והכאב, להפסיק להיאבק במחלה ולדבר בשפה של מלחמה ולהתנהל ממקום אחר. ההתנהלות הזו בהכרח תביא גם להפחתה של הכאבים.
זה כמובן תהליך שדורש פתיחות, מחשבה, הפנמה וקבלה. לכל אחד הקצב שלו ולעתים זה גורר הרבה מאוד התנגדויות.
מטופלים שמוכנים להסתכל על האירוע שקדם לפרוץ המחלה ולהבין את ההקשר הרגשי מספרים על מודעות גדולה יותר לגוף, לשפה שבה הם משתמשים ואלו בהכרח מביאים איתם הקלה פיזית ורגשית.
