כששואלים אותי איך הגעתי לעסוק ברפואה משלימה, אני מחייכת כי אין רגע מסוים או אירוע מכונן שבעקבותיו התחלתי ללמוד.
זה תמיד היה שם ברקע – בני משפחה שפתוחים לצד הרוחני, לומדים שיטות טיפול שונות ועוזרים אחד לשני כשיש כאב בטן או ראש.
הסקרנות תמיד הייתה שם ובמקביל לתואר הראשון באונ’ ולעבודה במשרד הבטחון התחלתי ללמוד. הלימודים אף פעם לא היו מתוך כוונה להפוך למטפלת. כשהיה זמן פנוי, חשק וקורס מתאים- נרשמתי.
התחלתי עם טיפולים אנרגטים (ביורגונומי, הילינג) והמשכתי לכלי שהפך למרכזי בחיי- רפלקסולוגיה.
עם הולדת הבת הגדולה שלי, מיקה, ב-2007 החלטתי “לעשות משהו עם כל מה שלמדתי” והתחלתי לטפל באופן עצמאי.
אבל זה לא היה פשוט. טיפול תמיד נראה לי כמו אחריות גדולה. ומי אני שאצליח לעשות את זה?
זה התחיל בקטן- באסיסטנטיות בקליניקה של רפלקסולוג ומדקר. במשך שנתיים הייתי “שוליית הקוסם”- צופה באינטרקציה ובקסם שמתחוללים בחדר. לאט לאט גם הבטחון והנסיון הגיעו.
שם גיליתי את האהבה לעבוד עם הגיל השלישי. האהבה הזו הביאה אותי לעבוד מספר שנים עם ניצולי שואה תשושי נפש בבי”ח הפסיכיאטרי בבאר-יעקב ובדיורים מוגנים.
