קצת עלי

כששואלים אותי איך הגעתי לעסוק ברפואה משלימה, אני מחייכת כי אין רגע מסוים או אירוע מכונן שבעקבותיו התחלתי ללמוד.

זה תמיד היה שם ברקע –  בני משפחה שפתוחים לצד הרוחני, לומדים שיטות טיפול שונות ועוזרים אחד לשני כשיש כאב בטן או ראש.

הסקרנות תמיד הייתה שם ובמקביל לתואר הראשון באונ’ ולעבודה במשרד הבטחון התחלתי ללמוד. הלימודים אף פעם לא היו מתוך כוונה להפוך למטפלת. כשהיה זמן פנוי, חשק וקורס מתאים- נרשמתי.

התחלתי עם טיפולים אנרגטים (ביורגונומי, הילינג) והמשכתי לכלי שהפך למרכזי בחיי- רפלקסולוגיה.

עם הולדת הבת הגדולה שלי, מיקה, ב-2007 החלטתי “לעשות משהו עם כל מה שלמדתי” והתחלתי לטפל באופן עצמאי.

אבל זה לא היה פשוט. טיפול תמיד נראה לי כמו אחריות גדולה. ומי אני שאצליח לעשות את זה?
זה התחיל בקטן- באסיסטנטיות בקליניקה של רפלקסולוג ומדקר. במשך שנתיים הייתי “שוליית הקוסם”- צופה באינטרקציה ובקסם שמתחוללים בחדר. לאט לאט גם הבטחון והנסיון הגיעו.
שם גיליתי את האהבה לעבוד עם הגיל השלישי. האהבה הזו הביאה אותי לעבוד מספר שנים עם ניצולי שואה תשושי נפש בבי”ח הפסיכיאטרי בבאר-יעקב ובדיורים מוגנים.

אפרת עקיבא
אפרת עקיבא - רפלקסולוגיה

קצת לפני שבתי הקטנה, גאיה נולדה, למדתי קרניו-סקראל.

תנועה יוצרת תנועה שמביאה לדברים חדשים וכך העדינות והעוצמה של הקרניו הביאו איתם התמקדויות קצת שונות וגיליתי עולם חדש של עבודה עם נפגעי תאונות דרכים, פגיעות עצביות, חולי טרשת וחולים אונקולוגים.

גם המעבר לכפר יונה הביא איתו שינוי ברמה האישית והמקצועית ורצון לחלוק את הידע הטיפולי שלי עם מטפלים נוספים וכך התחלתי מסע של אסיסטנטיות בקורסי רפלקסולוגיה. מסע מרתק שבמהלכו זכיתי ללמוד שוב (ושוב ושוב) אך גם ללוות ולראות את הסטודנטים הופכים למטפלים.
המסע הזה הביא איתו את אחד הרגעים המרגשים שבו התחלתי ללמד רפלקסולוגיה במכללת מירב בב”ש (כן! ב”ש!).
מ-2019 לימדתי רפלקסולוגיה במכון וינגייט, שם הכשרתי מטפלים בשנים א ו-ב והעברתי התמחויות אונקולוגיה וסדנאות שונות. 
מ-2024 אני מלמדת רפלקסולוגיה במכללת רמבם-ידע, מכללה של בי”ח רמבם.

הקליניקה בכפר יונה ממשיכה לקבל אליה מטופלים. בעיקר כאלו שמתמודדים עם כאב כרוני, אלו שלרפואה הקונבנציונאלית אין מה להציע עבורם מלבד משככי כאבים.
בנוסף, אני גם מטפלת גם במחלקה האינטגרטיבית באונקולוגיה בבי”ח רמבם.
המפגש עם חולי סרטן לא חדש לי, הוא נוכח בקליניקה כבר מס’ שנים. אך זו הפעם הראשונה שבה אני זוכה לעבוד עם צוות רפואי וחווה את הדברים מזווית נוספת.

הטיפול הוא לא תחביב עבורי. הוא מקצוע. שליחות. הוא מרחב להתפתחות ולמידה.
את הזמן שלי אני מחלקת בין הטיפולים להוראת הרפלקסולוגיה והעברת סדנאות למטפלים שכבר עובדים.
בין לבין אני מקפידה ללמוד, להעמיק בין אם זה בגישות שונות ברפלקסולוגיה ובין אם זה בתחומים אחרים.

 

אם יבקשו ממני לציין שני דברים שמאפיינים  את הטיפולים שלי זה הפרקטיות וכבוד למטופל.
אני מודעת לכך שהרפואה הקונבנציונאלית לא תמיד יכולה לתת מענה לכולם ויש כל-כך הרבה אנשים שנמנעים וחוששים מלגשת לטיפולים משלימים כי זה “רוחני מדי”.
אז למרות שאני מאמינה גדולה בהקשרי גוף-נפש אני גם מאמינה שלכל דבר הזמן שלו וצריך לכבד את הגבולות שהמטופל מציב. ולפעמים דווקא מהמקום הזה- המטופלים מתחילים להפנות את תשומת הלב להקשרים הרגשיים של הכאבים שלהם.

בטיפולים אני קודם כל מקשיבה– מקשיבה למה שיש למטופל לספר, מקשיבה למה שיש לכפות הרגליים לספר ומקשיבה לקצב נוזל המוח ועמוד השדרה.
שלושת הסיפורים האלו עוזרים לי להבין ולהכיר טוב יותר, היכרות שהיא מעבר למילים, ולהתאים את הטיפול הטוב ביותר שיסייע לגוף לשקם ולרפא את עצמו.

צרו איתי קשר

בלוטת התימוס ברפלקסולוגיה

הסדנאות הקרובות לרפלקסולוגים