יחס.
כן, הרבה לפני הבריאות הם רוצים שתסתכלו להם בעיניים ופשוט תקשיבו להם.
שמתם לב על מה מטופלים מדווחים אחרי ביקור אצל רופא? “העיניים שלו כל הזמן היו במחשב”, “הוא אפילו לא הסתכל עלי”, “היא בכלל לא בדקה אותי! ישר רשמה תרופה”, “בכלל לא עניין אותו לשמוע מה יש לי להגיד”.
אנשים מגיעים לטיפול ממקום של מצוקה, של בקשה לעזרה ותתפלאו, לחלקם זה ממש לא קל לבקש את העזרה הזו. הרבה לפני שאתם מרשימים אותם באבחון, מבקשים מהם לעלות על מיטת הטיפולים ונוגעים בכפות רגליהם- פשוט תנו להם יחס.
אבל מה זה אומר לתת יחס?
- להקדיש זמן לפני תחילת הטיפול כדי לשמוע מה הביא אותם אליכם. צריך לדעת לנהל את הזמן הזה בחכמה, הוא בקלות יכול לגלוש ולהשתלט על הטיפול עצמו אבל הוא חשוב גם עבורכם על מנת שתבינו את ההיסטוריה הרפואית והשתלשלות העניינים וגם עבורם על מנת לפרוק.
בזמן הזה של השיחה המקדימה והתשאול תהיו נוכחים כל כולכם שם ופשוט תקשיבו. מה זה אומר להקשיב? עוד מעט… - הטיפול הראשון הסתיים, אף אחד לא מצפה לניסים ונפלאות אחריו אבל תקדישו כמה דקות לשאול את המטופל איך הוא הרגיש אחריו. יום-יומיים אחרי הטיפול תרימו טלפון או שלחו סמס. זה לא דורש מכם יותר מדי ועבור המטופלים זה מראה שאכפת לכם. שהם לא “עוד מטופל”.
שיחת הטלפון הזו מראה להם שאתם נגישים ותתפלאו לראות פתאום כמה שאלות ושיתופים יש להם- אם זה ריאקציות שהם חוו, תחושות בעקבות הטיפול ועוד.
לרוב, ובגלל קצב החיים שלנו היום, מטופלים לא כל כך זוכרים את התחושות הקטנות האלו שהופיעו אחרי טיפול על מנת לספר אותם רק בטיפול הבא. בשיחה הקצרה הזו שסמוכה לטיפול הראשון זה עדיין טרי. - המטופל החליט להמשיך לטיפול נוסף/ לסדרת טיפולים? תמשיכו בכל טיפול להקדיש מס’ דקות לשאול אותו איך היה לו אחרי הטיפול הקודם ואיך הוא מרגיש היום.
- אף על פי שאני מאלו שנוהגים לשמור על דיסטנס מסוים מהמטופלים, אני מקפידה להתקשר ולהתעניין במידה וישנם אירועים גדולים/ חשובים גם אם הם לא קשורים ישירות לטיפול. לדוג’- חתונה, לפני/ אחרי ניתוח או כל אירוע אחר. לרוב אני מסתפקת בשליחת סמס לפני/ אחרי.
- דוח מעקב טיפולים. מקווה שכולכם מנהלים אחד כזה גם כי יש לו השלכות מבחינת הביטוח במקרים של תביעה (לא עלינו…) וגם כי שם אני מציינת את אותם דברים קטנים וגדולים שעולים במהלך הטיפול ומאפשרים לי לשאול עליהם בטיפול הבא. מכיוון המטופל זה מראה על אכפתיות. לדוג’ אם מטופל מספר לי שהוא עומד לעבור בדיקה חשובה או שהוא לא ישן טוב ביומיים האחרונים. בטיפול הבא אשאל אותו איך עברה הבדיקה והאם השינה הסתדרה. זה לא דורש מכם כמטפלים הרבה, בטח לא לזכור בעל-פה. זה פשוט לתת יחס. ככה. פשוט.
הקשבה היא אמנות בפני עצמה.
הקשבה היא למעשה לתת יחס ותשומת לב למטופל.
הקשבה היא לא רק דרך האוזניים.
הקשבה היא לפעמים כל מה שמטופל זקוק לו.
הקשבה היא יחס
מה זה אומר בכלל להקשיב?
על קצה המזלג…
- להקשיב זה אומר לתת להם לדבר. תאפשרו להם לספר את כל הסיפור שהביא אותם עד אליכם. זה עלול לקחת קצת זמן- יש המון רופאים בדרך, אכזבה, תסכול, בדיקות, טיפולים… צריך לדעת לנהל את השיחה הזו בחכמה אבל חשוב לאפשר להם את המקום הזה.
- קצת בניגוד לטבע שלנו שישר רוצה לתת פתרונות ולפתור בעיות, בהקשבה אנחנו שמים את כל זה בצד. תשומת-הלב למטופל (ולא רק למילים שלו) תחשוף בפנינו עולם שלם של שפת גוף, נשימה, מבט ועוד.
- אל תשפטו. אתם לא בנעליים שלהם. שימו לב למילים שאתם בוחרים להשתמש במהלך ההקשבה הזו. ביטויים כמו “שטויות”, “יהיה בסדר”, “אנשים עוברים דברים יותר גרועים” לא באים בחשבון.
- חדר הטיפולים אמור להוות מקום בטוח עבור המטופל, מקום בו הוא יוכל לבטא את עצמו, מקום בו הוא יוכל לפרוק את התסכול והכעס. מחובתנו לאפשר זאת ולא לבטל את הרגשות האלו גם אם הם נמשכים על פני מספר טיפולים. זיכרו שאנשים מגיעים לטיפול ממקום של מצוקה/ אכזבה/ תסכול. הרגשות האלו הם לגיטימים והם חלק בלתי נפרד מההליך הטיפולי. מותר להם לבכות, מותר להם לקטר, מותר להם לשתוק ומותר להם לכעוס. אתם כמטפלים צריכים לדעת להכיל את זה בחכמה אך חשוב לאפשר גם את המקומות האלו בחדר הטיפולים.
כמטפלים יש לנו לעתים את הרצון “לסדר”, “לתקן”, “להבריא” ובאופן כללי לעזור. אנחנו עסוקים בלהתמקצע וללמוד כל הזמן מתוך מחשבה שהטכניקה הזו יחד עם הגישה ההיא הם שישדרגו לנו את הטיפול ויסייעו למטופל להחלים ולהרגיש טוב יותר.
אבל לפעמים זה בכלל לא חשוב איפה לחצתם,
לפעמים זה לא משנה אם השתמשתם בטכניקה “הנכונה”
ולפעמים זה בכלל לא חשוב אם הצלחתם לדייק באבחון.
חשוב שתסתכלו להם בעיניים. חשוב שתבינו את המקום בו הם נמצאים. חשוב שתהיו אמפתים. חשוב שתקשיבו להם. חשוב שתשאלו לשלומם. חשוב שהם ידעו שלמרות שאתם לא יכולים להבטיח כלום אתם שם בשבילם.
אז מה באמת מטופלים רוצים? הקשבה אמיתית וכנה. לא יותר מזה.
