בואו נדבר רגע על מה שצמד המילים הזה מעורר אצל מטפלים.
מטפלים ברפואה המשלימה מתגאים בכך שהם, להבדיל מהרפואה הקונבנציונאלית, מטפלים בשורש הבעיה.
ברפואה המשלימה “טיפול סימפטומטי” נחשב למילה גסה. אנחנו שואפים להראות למטופל את ההקשר הרגשי לכאב שלו, כי אחרת אין באמת הבדל בינינו לבין משכך כאבים.
אין ספק שהכוונה היא נכונה וטובה. אבל האם כל המטופלים שמגיעים אליכם נמצאים בנקודה הזו שבה הם מוכנים להכיר בהקשר הרגשי לכאב?
האם כל מי שבוחר ברפואה המשלימה במקביל או במקום הרפואה הקונבנציונאלית מקבל את הקשר בין גוף לנפש?
כנראה שלא.
ריכזתי לכם כמה תובנות שלי בעניין:
- תכבדו
אדם שמגיע לטיפול בא למעשה בבקשת עזרה. לרוב בבקשת עזרה פיזית. כבדו את המצב הרגשי שבו הוא נמצא ותהיו קשובים לבקשה שלו. - תלמדו להכיר
תלמדו להכיר את מי שמולכם- את האמונות שלו, עד כמה הוא מחובר לגוף שלו, לתחושות שלו. תלמדו את הקשר שהיה לו עד כה עם הרפואה המשלימה. זה יכול לקחת טיפול או שניים אבל ההיכרות הזו היא המפתח לאיך לדבר עם המטופל ולאיזה עומקים אפשר להגיע בשיחות סביב גוף-נפש. יכול להיות שלפניכם מטופל עם חיבור עמוק ויכול להיות שלא.
נצלו את המפגשים הראשונים להכיר ולברר. - תשאלו. אל תחנכו
לא כל מי שמגיע לטיפול הוליסטי מתחבר, מכיר או מקבל את ההקשרים הרגשיים לכאבים. אנחנו לא פה כדי לחנך אף אחד וגם לא להטיף.
אם ההקשר הרגשי או דפוס ההתנהלות של המטופל ברור לכם כשמש, אל תמהרו להעלות אותו מולו. תשאלו אם אפשר להציג לו את מה שעולה מהאבחון, בררו אם הוא מעוניין לשמוע אפשרות להופעת הכאב. עשו זאת בעדינות, עם הרבה כבוד למטופל. - לפעמים טיפול סימפטומטי זה הרבה.
אל תזלזלו בהקלה על כאב. לאנשים המתמודדים עם כאב כרוני, כמה שעות או ימים ללא כאב זו ברכה. לפעמים דווקא מהמקום הזה מגיעה הסקרנות והפתיחות לשמוע קצת יותר על הטיפול, על הכאב ועל ההקשר הרגשי.
זיכרו שהמטופל הוא זה שמכתיב את הקצב. לא כולם מגיעים לטיפול באותה נקודה. תהיו ערים, סבלניים ועם הרבה כבוד.
